<h1>ספר החינוך מצוה קס"ד</h1>
<h2>דף סז.</h2>
שלא לאכול משרץ המים, שנאמר [ויקרא י"א] אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם. ושרץ המים ידוע עניינו, שהוא מבריות דקות השטות במים והם נקראים שרץ המים. וזה הלאו מיוחד בהם מלבד הלאו המיוחד לדג טמא, שאין אלו בכלל דגים כלל, כי מין אחד בפני עצמו הוא לגמרי. זהו דעת הרמב"ם זכרונו לברכה במקרא הזה שעל זה בא ללמד. והרמב"ן זכרונו לברכה חולק עליו בזה, וכתב כי הלאו הזה איננו לאו מיוחד על שום שרץ אלא שהוא מן הלאוין הכוללים שאין לוקין עליהם, כמו לא תאכל כל תועבה הכתוב במשנה תורה [דברים י"ד] בתחלת הפרשיות של איסור הבעלי חיים, וכן בכאן אמר בסוף כולן אל תשקצו את נפשותיכם בכל מהלכי האדמה שאסרתי, ויכנסו בזה איסור בהמה טמאה ואיסור עוף טמא ושרץ העוף ושרץ הארץ, כי כל האסור והמרוחק נכלל בשקוץ כמו כי לא בזה ולא שקץ ענות עני [תהלים כ"ב]. והאריכו על הלאו הזה שניהם זכרונם לברכה הרבה, וגלגלו בו מה שאמרו זכרונם לברכה בגמרת מכות [ט"ז ע"ב] אכל פוטיתא לוקה ארבע נמלה לוקה חמש צרעה לוקה שש, וכל אחד יפרש בה הנראה אליו בענין. ואם באתי לכתוב כל טענותם בדבר כמות שהן יארך הענין עד שלא יכילנו קלף גדול ואצא מגדר מלאכתי זאת. ואולם לפי דעתי עיקר מחלוקתם בענין תלוי אם לוקין באיסור אחד שני מלקיות אם לא, שהרמב"ם זכרונו לברכה כתב בעיקרי המצות שעשה וקבע בה מסמרים שלא נלקה לעולם על עבירה אחת שני מלקיות, ואפילו יבאו עליה בכתוב כמה לאוין כאלו תאמר על דרך משל שיבאו בתורה בחמש מקראות או אפילו במאה לא תאכל חזיר, אם אכלו לא ילקה לעולם באכילה אחת אלא מלקות אחת, ואף על פי שאותן הלאוין לא יבאו לדרוש מהן שום דבר רק לתוספת לאוין אף על פי כן לא ילקה לעולם אדם על איסור אחד לבד רק מלקות אחד. ומצד השרש הזה הקבוע אליו היה לו לדחוק בפירוש אותה שמועה דגמרת מכות [שם] הרבה ולפרשה שלא כפירוש כל המפרשים שקדמוהו, והוא בעצמו כתב שלא ראה פירוש אדם שקדם לו שיפרשה כמוהו. וכלל פירושו בדבר הוא שיחזר לעולם כי מה שאמרו שאדם לוקה באכילת בריה אחת הרבה לאוין שיהיה באותה בריה תוספת ענין שיתיחד הלאו באותו תוספת ולא שילקה לעולם מאיסור אחד לבדו שני מלקיות, ואפילו נאמרו בתורה אלף לאוין כמו שאמרנו, ולכן יאמר הוא שהבריה שיחייבו עליה חכמים זכרונם לברכה הרבה מלקיות היא כגון שתהיה בריה שיתחברו בגופה הרבה מינין, כגון שתאמר שתהיה תכונתה בענין שאיפשר לקרותה שרץ הארץ ושרץ העוף כגון שיהיו לה כנפים ושרץ המים שתשוט גם כן במים עם היותה מתעופפת באויר, כמו שנראה כן לפעמים בקצת מיני השרצים. ועל הדרך הזה עם קצת דוחק שידחוק בפירושו יפרש שמועה זו דגמרא מכות [שם] אכל פוטיתא לוקה ארבע נמלה לוקה חמש וכולי, ויגע למצוא בגוף בריה אחת ששה עניינים חלוקים. והרמב"ן זכרונו לברכה לא נצטרך לכל זה, כי הוא יסבור שיש לנו ללקות על איסור אחד כמה מלקיות אם יתרבו עליו הלאוין בתורה ולא יצטרכו לנו לדרשות אחרות, והרבה ראיותיו על זה ראיות חזקות כראי מוצק לפי הדומה. ופירש השמועה דגמרא מכות כפירוש הראשונים יפה. ולאו דשרץ המים דריש ליה הרמב"ן זכרונו לברכה ממה שכתוב בפרשת איסור דגים [ויקרא י"א] וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת [וגו'] מכל שרץ המים [וגו'] שקץ הם לכם, וזה באמת יהיה דבר הלמד מעניינו שבפרשה זו ידבר באיסור דגים שגדלים במים, ושם ידבר גם כן משרץ המים. שמענה בני ואם תזכה בחר לך לדעתך, אלו ואלו דברי אלהים חיים הם. משרשי איסור המאכלים כתבנו למעלה [מצוה ע"ג וקנ"ד]. דיניה קצרים, וכלל הענין כי כל אותן הבריות קטנות כמו התולעים והעלוקה וכיוצא בהם שגדלים במים נקראים שרץ המים. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה ואכל בריה אחת שלימה מהן ואפילו קטנה ביותר לוקה, ואם אינה שלימה אינו לוקה עד שיאכל מהן כזית, ומכל מקום אסור לאכול מהן דבר תורה אפילו פחות מכזית, שחצי שיעור דאורייתא הוא אסור, אבל אין חיוב המלקות אלא על אכילת השיעור המקובל.
